כתבי יד של אנשים בעלי קרבה ביולוגית מדרגה ראשונה, כמו למשל חתימה של אב ובנו או חתימות בהן אח חשוד שזייף את חתימת אחיו יכולים להיות דומים ביותר, הן בשל דמיון אפשרי במוטוריקה העדינה, הן בשל מזג דומה והן בשל ניסיון מודע או לא מודע של הבן או אח קטן לחקות את דגם החתימה של ההורה.
עדיין יוותרו תכונות כתב ייחודיות לכל כותב אולם הדבר מקשה על הבדיקה. לפיכך, במצבים כאלו רצוי לבצע בדיקה השוואתית כפולה הן של דוגמאות כתב האדם הטוען לזיוף והן של קרוב המשפחה הנחשד בזיוף.
מסמכי המחלוקת במקורם. מאחר וחלק מתכונות הכתב אינן ניתנו לבדיקה בצילום, כמו חלק מתכונות הלחץ, בדיקת דיו,
ובדיקה מיקרוסקופית של הכתב- יש צורך לקבל לבדיקה מסמכי מקור.
דוגמאות כתב וחתימה להשוואה. הבדיקה מבוצעת באופן השוואתי. נבדקות עשרות תכונות כתב במסמך המחלוקת בהשוואה לדוגמאות כתב וחתימה שאינם מוכחשים על ידי הנבדק. עקרון הבסיס בהשוואת כתב יד הינו כי לכל אדם כתב יד ייחודי של עצמו, ייחודיות הנוצרת על ידי מצרף של עשרות תכונות כתב. לא ניתן לחקות את כל תכונות הכתב של אדם ספציפי, כשם שלא ניתן לחקות את טביעות האצבעות שלו. יחד עם זאת מאחר וייתכנו שינויים בכתב יד, יש צורך להעמיד לרשות המומחה מגוון של חומר השוואתי, מסיטואציות כתיבה ומתקופות שונות.
לפיכך, במצב האופטימאלי, מוגשות למומחה דוגמאות חתימה אקראיות, מתקופת מסמכי המחלוקת או מסמוך לכך, חתימות הנקראות גם חתימות סטנדרט. רצוי שהמומחה יקבל מגוון של חתימות מסיטואציות כתיבה שונות, כגון מצבי כתיבה פורמליים, ופחות פורמליים.
כמו כן רצוי מאד לאפשר למומחה לקבל דוגמאות הכתבה הניתנות בפניו והמאפשרות להתחקות אחר סיטואציית הכתיבה המקורית.
מידע רלוונטי
חשוב לספק למומחה מידע רלוונטי כמו גיל הכותב, מצב בריאותי ויד כותבת, מאחר וכתב היד יכול להיות מושפע מגורמים אלו. כך למשל לא יתכן שאדם חולה ו/או מבוגר מאד יוכל לייצר כתב יד בעל מבנה מיקרוסקופי מעולה וחילופי לחץ טובים הואיל והמוטוריקה שלו נפגעת.
זיהוי כתב יד הוא מדע, במובן זה שניתן לשחזר את תהליך הבדיקה ולחזור עליה, ועל בסיס אותם נתונים, תתקבל אותה תוצאה. לפיכך, שני מומחים מנוסים אשר מקבלים את אותם הנתונים אמורים להגיע לאותן תוצאות. יחד אם זאת אין מדובר במדע מדויק במובן זה שמרבית תכונות הכתב הן תכונות תיאוריות ולא כמותיות. תכונות הכתב מתארות התנהגות של אדם הכוללת פעילות מוחית ומוטורית על הנייר. מרבית תכונות הכתב מתארות פעילות זו, במונחים תיאוריים כמו עיצוב מעוגל יותר או אליפטי יותר, או פריסה במרחב באיזורי כתיבה שונים או מהירות גבוהה או בינונית או נמוכה. לפיכך, הגם ששני מומחים רואים אותו דבר, יתכן הבדל במשמעות הניתנת לממצאים, בניתוח, לפחות בחלק מתכונות הכתב. כך למשל ניתן למדוד שיפועים וגדלים ורווחים ולתארם כמותית במונחי מעלות או מילימטרים אולם תכונות כמו מהירות או מידת התיחום של הקו יאובחנו על סקלה יחסית היכולה להיות שונה במקצת בין מומחה למומחה.
מומחה מנוסה ומהימן יצביע על מצבים אפשריים של חוסר דיוק, למשל כאשר יש מעט חומר להשוואה או כשהוא באיכות לא טובה או כשיש מעט תכונות לבדיקה, בשל פשטות של חתימת המחלוקת.
רוצים לדעת עוד? צפו בסרטון במתוך ראיון עם יונתן נפתלי בתוכנית "המומחים" בערוץ 10
בתי המשפט בישראל ובעולם קבעו כי מדע הגרפולוגיה הגיעה לדרגה כזו שניתן לבסס על חוות דעת של מומחה הכרעה שיפוטית. וראה לעניין זה למשל את פסק הדין בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 262-263 (1993)
לפיכך, אם מומחה לכתב יד קובע שאדם מסויים חתם או לא חתם חתימה מסוימת, והמומחה הינו מומחה בר סמכא, מיומן ואמין- בית המשפט יתייחס לכך כאל ראיה קבילה. יתירה מכך בתי המשפט עצמם נוטים להסתמך על מומחיות של מומחה זיהוי כתב יד כדי להגיע להכרעה. מרבית הבדיקות המבוצעות במכון נפתלי – הן תוצאה של החלטת בית המשפט הממנה את מכון נפתלי כמומחה מטעם בית המשפט:
"על מקצוע הגרפולוגיה נאמר כי הגיע לדרגת מדע שימושי ממש… ולכן מותר – ולעיתים קרובות אף רצוי – לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה. מובן, כי בכך אין להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק"